במלנומה, הניהול הראשוני מתבסס על כריתת נגעים ודירוג בלוטות זקיף אשר נכרתו בביופסיה (Sentinel Lymph Node Biopsy – SLNB). במסגרת מחקר חתך אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Dermatologic Surgery ביקשו החוקרים לבצע השוואה של השימוש ב-SLNB, בין מטופלים העוברים כריתה מקומית רחבה (wide local excision – WLE) לבין אלו העוברים ניתוח מיקרוגרפי בשיטת מוהז (Mohs micrographic surgery – MMS).
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על נתוני תצפית, נתונים דמוגרפים, אפידמיולוגים ועל תוצאים סופיים של מטופלים עם מלנומה בשלב T1b ומעלה (לפי דירוג American Joint Committee on Cancer, מהדורה שביעית). התאמה על פי ציון נטייה בוצעה על מנת להשוות בין מטופלים אשר עברו MMS לבין אלו אשר עברו WLE. ניתוח Kaplan-Meier והיארעות מצטברת (Fine-Gray) שימשו להערכת שרידות כוללת ושרידות ספציפית למלנומה. המחקר הנוכחי כלל 175 נבדקים אשר עברו MMS ו-38,760 נבדקים אשרו עברו WLE.
תוצאות המחקר הדגימו כי אחוז הנבדקים אשר עברו SLNB עמד על ו-61.77% ,32.61% בקבוצת ה-MMS ומקבוצת ה-WLE, בהתאמה. מתוך נבדקים אלו, אחוז הנבדקים עם בלוטת זקיף חיובית עמד על 12.5% ו-14.82% מקבוצת ה-MMS ומקבוצת ה-WLE, בהתאמה. רגרסיה לוגיסטית רבת-משתנים הדגימה כי, לביצוע WLE, למין זכר, לגיל צעיר יותר, למיקום מחלה בקצוות ולמלנומה נודולרית ומתת- סוג נדיר, קשר מובהק וישר לסבירות לביצוע SLNB. מאידך, מחלה בראש-צוואר ומלנומה מסוג lentigo maligna נמצאו בעלי קשר מובהק והפוך לסבירות לביצוע SLNB.
מתוצאות מחקר זה עולה כי מטופלים עם מלנומה בשלב T1b ומעלה אשר עוברים WLE הינם בעלי סיכוי מוגבר לביצוע SLNB, וזאת בהשוואה למטופלים אשר עוברים MMS.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות