ההתפתחות המהירה של עמידות בחיידק ניסריה גונוריאה (Neisseria gonorrhoeae) לתרופות שונות המשמשות לטיפול בו יוצרת אתגרים קליניים משמעותיים, במיוחד במדינות מתפתחות.
עוד בעניין דומה
כבר בסוף שנות ה-90 דווחה באזורים שונים באסיה עלייה בריכוזים המעכבים המינימליים (MIC, minimum inhibitory concentrations) של צפלוספורינים כנגד ניסריה גונוריאה. כתוצאה מכך, תרופות כגון פניצילין, טטרציקלין וציפרופלוקסצין, שהיו יעילות בעבר, כמעט ואינן נכללות עוד בטיפול.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sexually Transmitted Diseases, חוקרים ביקשו לנתח את מגמות העמידות של ניסריה גונוריאה לאורך תקופה של חמש שנים.
במשך חמש שנים, נאספו ועובדו דגימות ממטופלים שפנו למרפאות לזיהומים המועברים במגע מיני לבידוד ניסריה גונוריאה. לאחר אישור הזיהוי, בוצעו בדיקות רגישות לאנטיביוטיקה בשיטת רצועות E (E-strip) לקביעת ריכוזים מעכבים מינימליים.
בסך הכל נבדקו 231 בידודים של ניסריה גונוריאה, מתוכם 97.5% היו ממטופלים גברים. לפי תוצאות המחקר, נצפתה ירידה ברגישות לצפלוספורינים מדור שלישי (צפיקסים וצפטריאקסון) ב-6.06% מהבידודים. עמידות לאזיתרומיצין דווחה ב-13.4% מהבידודים, כאשר כשלושה רבעים מהם הגיעו ממדינות צפון הודו (דלהי וצ'אנדיגאר).
מבין הבידודים העמידים לאזיתרומיצין, 22.5% הציגו עמידות ברמה גבוהה. בנוסף, 16 בידודים סווגו כעמידים לתרופות מרובות (multidrug-resistant) ובידוד אחד סווג כחיידק עמיד באופן נרחב (extensively drug-resistant).
החוקרים מסכמים כי קיים צורך דחוף במאמצים מתואמים להתמודדות עם האיום הגובר של עמידות לאנטיביוטיקה בחיידק ניסריה גונוריאה. נדרש מעקב מתמשך אחרי דפוסי העמידות ויש להשקיע מאמצים בזיהוי ובפיתוח טיפולים חדשים ויעילים להתמודדות עם בעיה זו.
מקור:


הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה

תגובות אחרונות