"סרטן ריאות עם תאים שאינם קטנים NSCLC הוא מחלה שכיחה. 85% מסרטני הריאות בישראל ובעולם הם מסוג NSCLC, מתוכם כ-10%-15% נושאים מוטציה רגישה בגן EGFR", פותח ומסביר ד"ר דיימיאן אורבן, מנהל המחלקה האונקולוגית ומנהל היחידה לאבחון מהיר במרכז חוסידמן לרפואת הסרטן במרכז הרפואי שיבא. "לעתים קרובות, חולים אלה אינם מעשנים". לדבריו, הזיהוי של מוטציה זו כיום בישראל קל יחסית כיוון שהבדיקה עבורה נמצאת בסל הבריאות.
מאז שנת 2016, אוסימרטיניב, תרופה המעכבת את EGFR, נמצאת בשימוש נרחב בשלבים שונים של NSCLC עם מוטציות ב-EGFR ויעילותה ובטיחותה נבדקו באלפי מטופלים. כחצי מהחולים עם אבחנה חדשה של NSCLC יאובחנו בשלב גרורתי וכחצי במחלה שאינה גרורתית.
באיזו אינדיקציה אוסימרטיניב מוגשת כעת לסל התרופות?
"ישנה אוכלוסיה של חולי NSCLC בהם יש unmet need טיפולי ואשר כיום אפשרויות הטיפול עבורם מוגבלות. מדובר בחולים עם מחלה בשלב III עם מוטציה רגישה ב-EGFR מסוג EGFR-exon 19 deletions או exon 21 L858R אשר מחלתם לא התקדמה במהלך או לאחר טיפול כימותרפי מבוסס פלטינה יחד עם קרינה. חולים אלה מצד אחד אינם מתייצגים עם מחלה גרורתית ומצד שני מחלתם אינה נתיחה".
מהו הטיפול המקובל כיום בחולים אלה ומהי המגבלה שלו?
"עד לאחרונה, הטיפול המקובל בחולים עם שלב IIIיNSCLC שלא נתיחים כלל משלב של כימותרפיה, קרינה ודורבלומאב, תרופה אימונותרפית המעכבת את PD-L1. טיפול זה אושר על בסיס ממצאיו של מחקר PACIFIC פאזה 3, אשר ביסס את יעילות הטיפול המשולש.
"עם זאת, בחולים עם מוטציות ב-EGFR אנו יודעים ממחקרים קודמים וגם ממחקר זה יעילות הטיפול בדורבלומאב מוטלת בספק ולכן לא מקובל לתת טיפול זה בנוכחות מוטציה רגישה ב-EGFRי(1). בנוסף, חולים עם מוטציות ב-EGFR נוטים לפתח גרורות מוחיות, דבר אשר יכול לפגוע באופן קשה באיכות החיים שלהם. חשוב לזכור כי לעתים קרובות מדובר בחולים צעירים בשיא חייהם אשר התקדמות המחלה בכלל, ובפרט התקדמות של גרורות מוחיות, תפגע ביכולת שלהם לעבוד ולקיים חיים חברתיים וחי משפחה. לכן, יש צורך אמיתי בטיפולים נוספים בחולים אלה".
על בסיס אילו ממצאים מחקריים אוסימרטיניב אושרה בחולים עם מחלה בשלב III עם מוטציה ב-EGFR מסוג EGFR-exon 19 deletions או exon 21 L858R אשר מחלתם לא התקדמה במהלך או לאחר טיפול כימותרפי מבוסס פלטינה יחד עם קרינה?
"אישור התרופה התבסס על ממצאיו של מחקרה ה-LAURAי(2) שממצאיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת NEJM. במחקר זה השתתפו 216 מטופלים לאחר סיום כימו-רדיותרפיה ללא התקדמות, שעברו חלוקה אקראית לאוסימרטיניב או פלצבו עד להתקדמות מחלה.
"תוצאות המחקר הדגימו כי אוסימרטיניב הובילה ליתרונות שרידות ללא התקדמות מחלתם (PFS) מובהקים. השרידות החציונית ללא התקדמות מחלה היתה 39.1 חודשים בקבוצת האוסימרטיניב לעומת 5.6 חודשים בלבד בקבוצת הביקורת עם הפחתת סיכון של 84% לתמותה או התקדמות מחלה לטובת קבוצת האוסימרטיניב (p<0.001; יחס סיכונים 0.16: 0.1-0.24).
"שיעור החולים אשר נותרו בחיים וללא התקדמות מחלה בתום 12 חודשים עמד על 74% בקבוצת האוסימרטיניב לעומת 22% בקבוצת הפלצבו. בנוסף, במחקר הודגמה הפחתה של 83% בסיכון להתקדמות מחלה במערכת העצבים המרכזית, כאשר הסיכוי להתפתחות נגעים מוחיים חדשים עמד על 8% בזרוע הטיפול לעומת 29% בזרוע הביקורת. תוצאות אלו מצביעות על הגנה משמעותית מפני התקדמות המחלה המוחית. בהיבט בטיחות, לא נצפו סוגיות בטיחות חדשות במהלך המחקר".
האם תוצאות המחקר הובילו לשינוי בפרדיגמה הטיפולית בחולים אלה?
"בהחלט. בהמשך לתוצאות המחקר, הקווים המנחים של ה-NCCN לטיפול באוכלוסיית חולים זו כוללים אוסימרטיניב לאחר כימו-רדיותרפיה. בישראל, יש צפי לכ-20 חולים בשנה אשר יכולים להרוויח מטיפול זה. הכנסת הטיפול לסל הבריאות תאפשר גישה שוויונית לטיפול חדשני זה ותעניק לחולים אלה סיכוי משמעותי לריפוי, להארכת חיים ולשיפור איכות החיים".
ספרות:
*הכתבה בחסות אסטרהזניקה וללא מעורבות בתכנים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות