קיימת סברה כי ניקוזים מותניים עשויים להפחית את ההיארעות של איסכמיה מוחית מאוחרת בחולים עם דימום תת עכבישי ממפרצת וכי הטיפול עשוי לשפר את התוצאים לטווח הארוך בחולים אלה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology, מטרת החוקרים היתה לקבוע את היעילות של טיפול מוקדם באמצעות ניקוז של הנוזל המוחי שדרתי (CSF) בחולים לאחר דימום תת-עכבישי ממפרצת, וזאת בנוסף לטיפול המקובל במצב זה.
לצורך כך, החוקרים ערכו את המחקר EARLYDRAIN, מחקר קליני פרגמטי, אקראי, רב מרכזי, עם תווית פתוחה וקבוצות מקבילות, אשר כלל הערכת תוצאים סמויה. המחקר נערך ב-19 מרכזים בגרמניה, בשוויץ ובקנדה.
המשתתף הראשון טופל ב-31 בינואר 2011, והאחרון ב-24 בינואר 2016, לאחר 307 הקצאות אקראיות. תקופת המעקב הושלמה בחודש יולי 2016. תהליך התשאול ואחזור הנתונים של פריטים אשר היו חסרים בטפסי הדיווח הסתיים בחודש ספטמבר 2020. 20 מקרים לא היו תקפים להכללה, כאשר הסיבה העיקרית לכך היתה היעדר הסכמה מדעת. כלל המשתתפים שעמדו בקריטריוני ההכללה וההדרה נכללו באנליזת ההקצאה (intention-to-treat analysis). הדרה של משתתפים נעשתה רק באנליזת רגישות לפי הפרוטוקול.
נתוניהם של 287 חולים מבוגרים, אשר אובחנו עם דימום תת-עכבישי חריף ממפרצת בכל הדרגות הקליניות, היו ניתנים לאנליזה. הטיפול במפרצת בוצע תוך 48 שעות ונערך באמצעות מהדקים או סליל (clipping or coiling).
ההקצאה האקראית כללה 144 חולים אשר הוקצו לקבלת ניקוז מותני נוסף לאחר הטיפול במפרצת ו-143 חולים שהוקצו לטיפול הסטנדרטי בלבד. ניקוז מותני מוקדם בקצב של 5 מיליליטר לשעה החל תוך 72 שעות מעת הדימום התת-עכבישי.
התוצא הראשוני של המחקר היה שיעור התוצאים שאינם מיטביים, אשר הוגדר כציון 3 עד 6 בסולם modified Rankin Scale (טווח, 0 עד 6), אשר הוערך על ידי מעריכים סמויים לאחר שישה חודשים מהדימום.
במחקר נכללו בסך הכל 287 חולים, מתוכם 197 (68.6%) היו נשים, והגיל החציוני של המשתתפים (טווח בין-רבעוני) היה 55 (48-63) שנים.
התחלת הטיפול עם ניקוז מותני החל ביום 2 (חציון, טווח בין רבעוני 1-2) לאחר שהחל הדימום התת-עכבישי ממפרצת. לאחר שישה חודשים, 47 חולים (32.6%) מקבוצת הניקוז המותני ו-64 חולים (44.8%) מקבוצת הטיפול הסטנדרטי הראו תוצא נוירולוגי שאינו מיטבי (יחס הסיכונים, 0.73; רווח בר-סמך של 95%, 0.52 עד 0.98; הפרש סיכונים מוחלט , -0.12; רווח בר-סמך של 95%, -0.23 עד -0.01; P = .04).
כמו כן, חולים שטופלו עם ניקוז מותני הראו שיעור נמוך יותר של אטמים שניוניים בעת השחרור (41 חולים [28.5%] לעומת 57 חולים [39.9%]; יחס הסיכונים, 0.71; רווח בר-סמך של 95%, 0.49 עד 0.99; הפרש סיכונים מוחלט, -0.11; רווח בר-סמך של 95% 0.22- עד 0; P = .04).
לסיכום, ממצאי החוקרים הדגימו כי ניקוז מותני לאחר דימום תת-עכבישי ממפרצת אשר נעשה באופן מניעתי הוביל לשיעור נמוך יותר של אטמים שניוניים והפחית את שיעור התוצאים שאינם מיטביים לאחר שישה חודשים. החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם תומכים בשימוש בנקזים מותניים בחולים לאחר דימום תת-עכבישי ממפרצת.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות